לנסוע עם בני נוער, בכנות

גיל חמש עשרה הוא הגיל הקשה ביותר לקחת לחופשה משפחתית. מבוגר מדי למועדון הילדים, צעיר מדי כדי להישאר לבד לחלוטין, ובדיוק בנקודת ההתפתחות שבה לראות אותך עושה משהו עם סבא וסבתא שלך הוא מחיר ולא הנאה.

זה גם הניתן לתיקון ביותר, כי הבעיה כמעט אף פעם אינה היעד.

מה הם באמת רוצים

לא פעילויות. אוטונומיה – חלק מהיום ששייך להם, שהם החליטו עליו, ללא השגחה.

מתבגר שמקבל שעתיים ביום של עצמאות אמיתית יהיה חברה נעימה לשאר שתים עשרה השעות. מי שמפוקח מארוחת הבוקר ועד השינה לא יהיה, ושום מגלשת מים לא תשנה זאת. זו כל הבעיה ורוב הפתרון.

ויכוח ה-Wi-Fi הוא הוויכוח הלא נכון

לכל משפחה יש את המריבה הזו והיא בדרך כלל מתנהלת על בסיס שגוי. הטלפון אינו הבעיה – זו הדרך שבה בן חמש עשרה מקיים חיי חברה שאינם נפסקות כי נסעתם לכרתים.

המאבק בו מייצר מתבגר עגום עם טלפון. העסקה הטובה יותר היא מפורשת ומוסכמת: טלפונים בצד בארוחות, זמינים בחופשיות אחרת. זה כלל שהם יכולים לקבל כי זה כלל שגם אתם יכולים לשמור עליו.

הערה מעשית אחת: על ספינה, קנו את חבילת ה-Wi-Fi או לא, אבל החליטו לפני ההפלגה. מתבגר שהובטחה לו קישוריות ואז קיבל זרזיף רק בחוף יהפוך את זה לבעיה של כולם. ושימו לב שבים, טלפונים מתחברים לשירות הלוויין של הספינה ומחויבים בתעריפים ימיים – מצב טיסה בתוספת Wi-Fi, מההפלגה ועד הירידה מהספינה. שמירה על קשר.

הביאו חבר

ההתערבות היעילה ביותר הקיימת, וזו שמשפחות דוחות לרוב בגלל עלות.

מתבגר עם חבר הוא אדם אחר בחופשה: יש להם יחידה חברתית משלהם, הם זקוקים הרבה פחות מהמבוגרים, וכל הדינמיקה של הקבוצה משתפרת. אם הבחירה היא בין תא עם מרפסת לבין הבאת חבר של נכדכם, הביאו את החבר.

אם אתם עושים זאת, סדרו את הניירת כראוי – ילד של חבר אינו נכדכם, ותיעוד ההסכמה והרפואי חשוב יותר, לא פחות. מה אתם צריכים.

תנו להם עבודה אמיתית

לא מטלה – אחריות אמיתית עם תוצאה.

• נווט. הם מחזיקים את המפה ומחליטים על המסלול ביום אחד.
• צלם לטיול, עם המצלמה האמיתית ולא טלפון.
• הם בוחרים ארוחת ערב אחת, וכולם הולכים, ללא הערות.
• הם מתכננים יום אחד במלואו, במסגרת תקציב, וזה קורה.

האחרון הוא החזק ביותר וזה שהמבוגרים מתקשים ביותר לאפשר. יום שהולך בינוני רע כי בן שש עשרה תכנן אותו שווה יותר לטיול מיום שהולך טוב כי אתם תכננתם אותו.

מה לבחור, אם אתם בוחרים

• נמלים על פני ימי ים. מטיילים צעירים רוצים באופן עקבי מסלולים קצרים ועמוסי נמלים. הפלגה עם שישה ימי ים רצופים היא טיול נפלא וזה לא הטיול הזה.
• מקום עם מים. בריכה או ים שניתן לשחות בו מסירים יותר קושי מכל טיול.
• מקום עם בני נוער אחרים. מועדון נוער של ספינה, חוף ים עמוס, אתר קמפינג. בידוד הוא האויב.
• ערים על פני כפר, אם אתם בוחרים. מתבגר יכול להיות עצמאי בעיר.

והדבר שבאמת עובד

קחו אותם למקום שיש להם סיבה להתעניין בו. לא המקום שאהבתם בגילם – מקום שמחובר למה שהם באמת מתעניינים בו עכשיו: האוכל, המוזיקה, הספורט, המשחק, ההיסטוריה שהם במקרה לומדים.

זו התאמה קטנה לרשימת יעדים מצומצמת והיא משנה אם הטיול הוא משהו שקורה להם או משהו שהם חלק ממנו. ההבחנה הזו היא, בסופו של דבר, כל המאמר.

הגרסה הקצרה

• הצורך הוא אוטונומיה, לא פעילויות. שעתיים ביום של זמן ללא השגחה קונות את השתים עשרה האחרות.
• קבעו את הגבול במפורש, הפכו אותו לנדיב, ואז אל תאכפו אותו.
• טלפונים בצד בארוחות, זמינים אחרת. אל תילחמו בכל המלחמה.
• הביאו חבר. זה עדיף על כל שדרוג תא.
• תנו להם יום אחד לתכנן במלואו, ותנו לזה לקרות.
• נמלים על פני ימי ים; מים; בני נוער אחרים; ערים על פני כפר.