תעלת פנמה אורכה כ-80 קילומטרים ומעבר מלא אורך שמונה עד עשר שעות. ספינות מורמות כ-26 מטרים מעל פני הים, נישאות על פני אגם, ומורדות שוב – תוך שימוש בכוח הכבידה ובמים מתוקים בלבד, ללא מעורבות משאבות בשום שלב.
עובדה זו היא הדבר שיש לזכור במהלך החלקים האיטיים, כי ישנם חלקים איטיים.
הרצף
הפלגה מהצד הקריבי:
- מנעולי גטון (Gatún Locks) – שלושה תאים ברצף, המרימים את האונייה 26 מטרים. זהו החלק המרהיב ביותר והוא מתרחש מוקדם, לעיתים קרובות בסביבות השחר. קטרים על מסילות – המולאס – שומרים על מרכוז האונייה עם מרווח של פחות ממטר אחד מכל צד.
- אגם גטון (Gatún Lake) – שעתיים של הפלגה על פני אגם מלאכותי שנוצר על ידי סכירת נהר צ'אגרס, חולפים על פני יער שקוע ואיים מכוסי ג'ונגל. חיות בר נראות בבירור: קופים מייללים, תנינים, וציפורים רבות.
- חפירת קולברה (Culebra Cut) – הקטע הצר ביותר, שנחפר דרך קו פרשת המים היבשתי. כאן אירע אובדן החיים הגדול ביותר במהלך הבנייה וכאן הקירות קרובים ביותר.
- מנעולי פדרו מיגל ומיראפלורס (Pedro Miguel and Miraflores Locks) – הירידה, בשני שלבים, בחזרה לגובה פני הים ולאוקיינוס השקט.
היכן להיות
- עבור המנעולים: קדימה, גבוה, ומוקדם. אזור התצפית בחרטום מתמלא זמן רב לפני המנעול הראשון. אם האונייה שלכם פותחת את החרטום, היו שם לפני עלות השחר.
- מרפסת עוזרת פחות ממה שאתם מצפים במנעולים, מכיוון שהפעולה מתרחשת לפני האונייה ולצדה ולא בניצב אליה. היא מצוינת על האגם.
- שני הצדדים חשובים. במנעולים, בתא המקביל יש לעיתים קרובות אונייה אחרת העוברת בכיוון ההפוך, מה שנותן לכם את ההרגשה הטובה ביותר של קנה המידה.
- הקשיבו לפרשנות. מעברים כוללים בדרך כלל היסטוריון תעלה או פרשנות של טייס, וזה ההבדל בין צפייה במים זזים לבין הבנה של מה שאתם רואים.
המנעולים החדשים. כלי שיט גדולים יותר משתמשים במנעולי אגואה קלרה וקוקולי, שנפתחו ב-2016, שהם רחבים יותר ומשתמשים בשערים מתגלגלים ובאגני חיסכון במים במקום שערי המיטר והקטרים המקוריים. אם אתם רוצים במיוחד את החוויה ההיסטורית עם המולאס, בדקו באיזו מערכת האונייה שלכם מוזמנת לעבור – זה נקבע לפי מידות האונייה וניתן לדעת מראש.
מעבר מלא או חלקי?
חלק ממסלולי השיט עושים מעבר חלקי: האונייה נכנסת למנעולי גטון, מפליגה אל האגם, מסתובבת וחוזרת באותה דרך שבה הגיעה. זה זול וקצר יותר וזה כולל את המנעולים המרשימים ביותר.
מה שזה מפספס הוא חפירת קולברה והירידה לאוקיינוס השקט – ופחות מוחשית, את הנקודה של העניין, שהיא מעבר מאוקיינוס אחד למשנהו. אם התעלה היא הסיבה שבגללה הזמנתם את השייט, ודאו שמסלול השיט מציין מעבר מלא.
נקודות פרקטיות
- זה מתחיל מוקדם. ספינות מתוזמנות להיכנס למנעולים בסביבות השחר. כוונו שעון מעורר; החלק הטוב ביותר קורה ראשון.
- חם ולח מאוד, ולסיפון יש מעט צל. מים, כובע, קרם הגנה, וצפו להיכנס ולצאת.
- קחו את ארוחת הבוקר על הסיפון אם האונייה מציעה כזו, ואל תלכו לארוחה בישיבה במהלך מעברי המנעולים.
- דמי המעבר עצומים – מעבר של ספינת תענוגות גדולה עולה מאות אלפי דולרים, וזו חלק מהסיבה שמסלולי תעלה נושאים פרמיה.
- העונה היבשה, בערך מינואר עד אפריל, היא התקופה הנוחה יותר. זו גם התקופה שבה בצורת יכולה להשפיע על מפלסי המים בתעלה, ובשנים קשות, על תזמון המעברים.
שאר מסלול הטיול
שייט בתעלה נמשך בדרך כלל 10 עד 15 לילות ומשלב את המעבר עם מרכז אמריקה והקריביים – קוסטה ריקה, קולומביה, קרתחנה, לפעמים גואטמלה או מקסיקו. קרתחנה בפרט היא יעד רציני בפני עצמה ולעיתים קרובות היא הנמל הטוב ביותר במסלול הטיול.
בנתוני התעריפים שלנו, הפלגות ארוכות אלו נמצאות בקבוצת ההפלגות הגדולות בממוצע של כ-$111 ללילה על פני כעשרה לילות, שזה תמורה טובה ליום עבור מסלול טיול באורך כזה.
הגרסה הקצרה
- מעבר מלא הוא שמונה עד עשר שעות והחלק הטוב ביותר – רצף גטון – הוא עם שחר.
- קדימה וגבוה עבור המנעולים; מרפסת עדיפה על האגם.
- בדקו אם האונייה שלכם משתמשת במנעולים ההיסטוריים עם קטרים או בחדשים הרחבים יותר.
- אשרו שזהו מעבר מלא, לא חלקי שמסתובב על האגם.
- חם, לח, מעט צל. תכננו ארוחות סביב המנעולים, לא להיפך.
- קרתחנה היא לעיתים קרובות הנמל הטוב ביותר בטיול.
