אנטארקטיקה היא היעד היקר ביותר שרוב המטיילים ישקלו, והסיבה אינה יוקרה. זוהי רגולציה, מרחק ועונה בת ארבעה חודשים.
העונה
ההפלגות מתקיימות בערך מנובמבר עד מרץ. מחוץ לתקופה זו קרח הים נסגר ואין גישה כלל. בתוכה, החודשים שונים:
| תקופה | אופי |
|---|---|
| נובמבר | קרח בתולי, חיזור ובניית קנים, מעט ספינות, חלק מהנחיתות עדיין חסומות בקרח |
| דצמבר–ינואר | שיא. הכי חם, שעות אור ארוכות ביותר, בקיעת גוזלי פינגווינים. הכי יקר |
| פברואר–מרץ | צפייה בלווייתנים במיטבה. גוזלים פורחים, קרח נסוג פותח את הדרום הרחוק ביותר, מחירים נמוכים יותר |
פברואר הוא חודש אניני הטעם: הלווייתנים בשיאם, הקרח נסוג מספיק כדי להגיע רחוק יותר, והמחירים ירדו מהשיא של דצמבר.
הדבר שקובע את המחיר
על פי מערכת האמנה האנטארקטית וכללי IAATO, לא יותר מ-100 נוסעים רשאים להיות על החוף באתר נחיתה אחד בכל פעם, וכלי שיט הנושאים יותר מ-500 נוסעים אינם רשאים להנחית אנשים כלל.
אילוץ יחיד זה יוצר את מבנה השוק:
- ספינות משלחת של כ-100 עד 200 נוסעים מנחיתות את כולם, שוב ושוב. זהו הטיול האנטארקטי האמיתי.
- ספינות של 200 עד 500 מנחיתות ברוטציה, כך שכל נוסע מקבל פחות או קצרות יותר נחיתות.
- ספינות גדולות מעל 500 הן שייט תצפית בלבד. אתם רואים את אנטארקטיקה דרך חלון ולעולם אינכם דורכים עליה.
בדקו זאת לפני כל דבר אחר. "שייט לאנטארקטיקה" על ספינה גדולה הוא הפלגה נופית לאורך חצי האי ללא נחיתות כלל. זה הרבה יותר זול, זו דרך לגיטימית לראות את היבשת, וזה לא מה שרוב האנשים מדמיינים כשהם מזמינים. קיבולת הנוסעים של כלי השיט אומרת לכם איזה מוצר אתם קונים.
מעבר דרייק
כמעט כל ההפלגות יוצאות מאושואיה בארגנטינה וחוצות את מעבר דרייק – בערך יומיים לכל כיוון על פני המים הסוערים ביותר ששטים בהם באופן קבוע על פני כדור הארץ, שם שלושה אוקיינוסים נפגשים ללא יבשה שתאט אותם.
זה יכול להיות אגם דרייק או טלטלת דרייק, ואין דרך לחזות איזה מהם. ארבעה מימיכם הם חצייה זו.
החלופה היא טיסה מעל הדרייק – טיסת צ'רטר מפונטה ארנס לאי המלך ג'ורג', והצטרפות לספינה שם. זה חוסך ארבעה ימים ואת מחלת הים, עולה הרבה יותר, ומציג סיכון של עיכובים עקב מזג אוויר: הטיסה אינה יכולה לנחות בתנאים גרועים ועיכובים של יום או יומיים קורים.
מה אתם באמת עושים
יום טיפוסי בחצי האי כולל שתי יציאות – נחיתת זודיאק ושייט זודיאק בין קרחונים, או נחיתה במושבת פינגווינים וביקור בתחנת מחקר או באתר ציד לווייתנים ישן.
- פינגווינים במספרים עצומים – ג'נטו, צ'ינסטראפ, אדלי – שאינם מוטרדים כלל מבני אדם ויעברו ליד המגפיים שלכם.
- לווייתנים – גבנונים ומינקי, הטובים ביותר בפברואר ומרץ.
- כלבי ים, כולל כלבי ים נמריים על קרחונים צפים.
- הקרח עצמו, שהוא הדבר שאף אחד לא מצפה שיהיה גולת הכותרת ולעתים קרובות הוא אכן כזה.
- תוספות אופציונליות בחלק מהספינות: קיאקים, קמפינג על החוף, קפיצה קוטבית.
נקודות פרקטיות
- אבטחה ביולוגית קפדנית. כל הבגדים החיצוניים, התיקים והמגפיים נשאבים ונבדקים לפני הנחיתה הראשונה; סקוצ'ים ומכפלות נבדקים לאיתור זרעים. זה נלקח ברצינות ונאכף.
- מגפיים ופארקות מסופקים בדרך כלל. בדקו מה המפעיל שלכם מספק לפני שאתם קונים ציוד משלחת שתשתמשו בו פעם אחת.
- אושואיה רחוקה מאוד. תקצבו שתי טיסות ולפחות לילה אחד לכל כיוון, והגיעו יום שלם מוקדם – זו יציאה שבאמת אינכם יכולים להחמיץ.
- הביטוח חייב לכסות פינוי קוטבי, ומפעילים רבים דורשים הוכחה למינימום ספציפי. ביטוח נסיעות רגיל לא יספיק.
- הכנה למחלת ים אינה אופציונלית. דברו עם רופא לפני, לא אחרי, הדרייק.
האם זה שווה את זה?
זהו היעד היחיד שבו כמעט כל מי שהולך אומר את אותו הדבר לאחר מכן: שהתמונות אינן מעבירות את זה, ובמיוחד שהקנה מידה והשקט אינם שורדים מצלמה. זה יוצא דופן למקום מצולם בכבדות.
האזהרה הכנה היא שימי הים הם חלק מהותי מהטיול ובלתי נמנעים אלא אם אתם טסים. אם אתם בטוחים שאתם לא אוהבים להיות בים, טוסו מעל הדרייק או שקלו מחדש את היעד.
הגרסה הקצרה
- העונה היא נובמבר עד מרץ. פברואר ללווייתנים וערך; דצמבר–ינואר לגוזלים ומחיר שיא.
- ספינות מעל 500 נוסעים אינן יכולות להנחית אתכם. בדקו את הקיבולת לפני ההזמנה.
- 100–200 נוסעים הוא הפורמט שמוריד את כולם לחוף שוב ושוב.
- מעבר דרייק הוא ארבעה מימיכם. טיסה מעליו עולה יותר ונושאת סיכון של עיכובים עקב מזג אוויר.
- הגיעו לאושואיה יום מוקדם. בטחו בביטוח לפינוי קוטבי באופן ספציפי.
- בדיקות אבטחה ביולוגית הן אמיתיות; השאירו את הסקוצ'ים בבית.
