חוף אמאלפי הוא כ-50 קילומטרים של צוק עם עיירות תקועות בו, המוגש על ידי כביש דו-מסלולי יחיד שלא נבנה לכך ולא ניתן להרחיבו. אין רכבת. הכל – תושבים, משלוחים, אוטובוסים, מכוניות שכורות, אוטובוסים – משתמש באותו כביש, ובקיץ הוא נתקע.
הנוף באמת הוא מהטובים באירופה. הבעיה היא כולה של תנועה, והיא ניתנת לפתרון.
מנוף ראשון: השתמשו בים
מעבורות הן הפתרון ורוב המבקרים לעולם אינם שוקלים אותן. סירות פועלות בין סורנטו, פוזיטנו, אמאלפי וסלרנו לאורך העונה, הן אינן מושפעות מהכביש, הן לוקחות חלק קטן מהזמן, והחוף נראה הרבה יותר טוב מהמים מאשר מחלון אוטובוס.
בנו את הימים סביב לוח הזמנים של המעבורות ולא סביב הכביש, ומקור התסכול הגדול ביותר באמאלפי נעלם. השירותים מצטמצמים בחדות מחוץ לתקופה של בערך אפריל עד אוקטובר, וים סוער יכול לבטל אותם – אז שמרו את האוטובוס כגיבוי, לא כתוכנית.
מנוף שני: לישון בעיירה הנכונה
| בסיס | פסק דין |
|---|---|
| פוזיטנו | היפה ביותר והפחות פרקטית. אנכית, יקרה, ותצטרכו לסחוב מזוודות במדרגות. יפה לבקר, קשה לשהות בה. |
| אמאלפי | מרכזית, שטוחה, מרכז המעבורות, ומשתלמת הרבה יותר. הבסיס ההגיוני. |
| רוולו | מעל החוף ולא עליו. שקטה, גנים, פסטיבל מוזיקה, קרירה יותר. הטובה ביותר לטיול איטי. |
| סורנטו | לא טכנית חוף אמאלפי. יש לה רכבת לנאפולי ולפומפיי, יותר מלונות, מחירים טובים יותר. הבסיס הפרקטי. |
| סלרנו | לא אופנתית, עיר אמיתית, זולה, ובקצה השני של המעבורות. מוזנחת וניתנת להגנה. |
האינסטינקט הוא להישאר בפוזיטנו כי זו התמונה. לינה באמאלפי או סורנטו וביקור בפוזיטנו בסירה נותן לכם את אותו חוף, יותר שינה והרבה יותר כסף.
מנוף שלישי: לנסוע נגד הזרם
טיולי אוטובוס ומטיילי יום נעים ממערב למזרח בבוקר ובחזרה אחר הצהריים, בגל צפוי. נסיעה בכיוון ההפוך, או נסיעה מוקדמת, פירושה אותו כביש ברבע מהצפיפות. העיירות שקטות לפני בערך עשר בבוקר ושוב אחרי בערך חמש, ואלו השעות ששווה לנצל.
מה באמת שווה את היום
- שביל האלים — הליכה גבוהה מבומרנו לנוצ'לה מעל פוזיטנו, כמה שעות, והנוף הטוב ביותר האפשרי של החוף. בירידה בכיוון זה. נעליים טובות; יש נפילות.
- הווילות של רוולו — צ'ימברונה ורופולו. המרפסת בווילה צ'ימברונה היא הנוף שאנשים חושבים שהם נוסעים לפוזיטנו בשבילו.
- פומפיי או הרקולנאום מסורנטו. הרקולנאום קטנה יותר, שמורה טוב יותר, הרבה פחות צפופה, והחצי יום הטוב יותר מבין השניים.
- חורשת לימונים. לא גימיק – הטרסות הן נוף חקלאי פעיל והסיבה שהחוף נראה כפי שהוא נראה.
על נהיגה. אל תנהגו. הכביש צר, האוטובוסים זקוקים לכולו, החניה בעיירות נדירה ומתומחרת בהתאם, ומכונית שכורה תבלה את השבוע בעלות כסף כשהיא עומדת. מעבורות, אוטובוסי SITA ומונית מזדמנת זולים ומהירים יותר.
מתי
סוף אפריל עד תחילת יוני וסוף ספטמבר עד אוקטובר. במאי יש את הוויסטריה ואת פריחת הלימונים; בסוף ספטמבר יש את הים החם ביותר בשנה וקהל דליל יותר. יולי ואוגוסט חמים ובתפוסה מלאה, וכביש החוף באוגוסט הוא חוויה גרועה באמת.
שימו לב שלוחות הזמנים של המעבורות מצטמצמים ומלונות רבים נסגרים מנובמבר, והחוף בחורף שקט במובן של סגור.
הגרסה הקצרה
- טיילו במעבורת, לא בכביש. זהו השיפור הגדול ביותר הזמין.
- ישנו באמאלפי או בסורנטו; בקרו בפוזיטנו בסירה.
- העיירות ריקות לפני עשר ואחרי חמש. נצלו את השעות האלה.
- לכו בשביל האלים, וראו את הרקולנאום במקום פומפיי.
- אל תשכרו רכב.
- מאי או סוף ספטמבר. הים חם ביותר בספטמבר.
